שלום בין-דתי בישראל/פלסטינה

מקור לשלום עולמי

(הרצאה ממכון המלוכה הירדני למחקרים בין-דתיים,

קונגרס המזרח התיכון WOCMES2, עמאן, יוני 2006)

 

 

 

גברותיי ורבותיי,

 

(תמונה מהעתיד)

 

שאלת השלום בארץ הקדושה היא מאד רגישה.

אם אני אדבר עליה ישירות, יכול להיות שלא אפורש נכון.

אני רוצה להיות מובן ולכן אני מזמין אתכם למסע בזמן אחר:

בבקשה תעקבו אחרי אל העתיד; אני לא יודע כמה שנים בדיוק, אולי 60 שנה קדימה, מכיוון שעברו 60 שנה מאז  שחזיון התעתועים הנאצי הסתיים.

 

בבקשה דמיינו לעצמכם זמנים, בערך עוד 60 שנה, אולי פחות, אולי יותר, שבהם הקונפליקט במזרח התיכון יהיה פתור בצורה הטובה ביותר.

 

בזמנים האלו ישתייך הטירוף של הקונפליקט הזה לעבר, כפי שהיום תעתוע הנאציזם שייך לעבר.

בזמנים עתידיים אלו יהיו אי ההבנות הדו צדדיות, חוסר האמון וההתעללות אחד בשני עבר.

 

עידן חדש זה, שיתחיל בעוד כ-60 שנה, יהיה עידן של כיבוד והבנה הדדי וכמובן עידן של שיתוף פעולה.

 

הצטרפו אלי בבקשה אל זמנים אלו, שבהם הקונפליקט במזרח התיכון יעלם. כל השנאה, הכעס והתסכול יעלמו, פרשות מהעבר ימצאו עוד בזכרון אך ידחקו הצידה עקב הפתרונות הנפלאים שימצאו בינתיים.

 

דמיינו לעצמכם זמנים אלו באופן חי!

תארו לעצמכם תקופה זו בכל הוויתכם, כך שלהיכן שתביטו תראו רק פיוס וצדק.

על ידי תהליך הוגן הצליחו להתגבר על חוסר הצדק והכאב של העבר.

 

(בעידן עתידי זה יכבדו האנשים זה את זה).

 

כעת אתם נמצאים בתקופה זו של שלום......

ושם תוכלו לשמוע,

 

מה אומר יהודי טיפוסי: איך יכולנו להיות כל כך עוורים? איך יכולנו להתעלם, מהפחד שזרתה הלקיחה בכח של המדינה שלהם?  ומכך שתוצאת הפחד הייתה התקוממות, סרוב ואפילו טרור? איך  יכולנו להיות מופתעים?

למרבה הצער הוכנו בשוק על ידי המתות הנאצים ועל ידי גורל בני עמנו בספינות הפליטים האבודות.

רק מעטים מאיתנו שרדו את השואה – והם ניסו באופן נואש, לעצב איזור בטוח, הארץ הישנה והמובטחת – אבל הם רק הגיעו וכבר הותקפו, עם המטרה להזרק לים! זה היה יותר מדי! הם לא יכלו לסבול זאת! וכתוצאה מכך הם, קורבנות רצח העם הגדול ביותר של כל הזמנים, לא הסכימו להזרק לים אלא, במקום זאת, נישלו אין ספור תושבי הארץ הזו ממולדתם....

עם זאת היינו, היהודים, מוכרחים לראות, שאנו מסוגלים להיות מפלצות ושכמה מאיתנו נהפכו לכך.

 

 תוכלו לשמוע מוסלמי אומר בתקופת שלום זו: כמה מפוחדים היו אבותינו חייבים להיות בהתייחס לפעילות האלימה של היהודים, כך שהם יכלו לשכוח את העקרון הבסיסי של האיסלם: היה רחום ואוהד. לו היינו נזכרים באיסלם האמיתי, אז היינו מזמינים את העם המדוכא הזה לאחר מלחמת העולם השנייה, לראות בארץ זו כשלהם. היינו אומרים: בואו, יש כאן מספיק מקום לכולנו!

כמובן שהיינו דורשים פיצוי עבור כל מה שהם לקחו מאיתנו, אבל היינו מפקידים בידיהם את הארץ המובטחת שלהם. היינו מסתדרים איתם. כמובן שהם היו חייבים לכבד אותנו והיינו חייבים לשוחח על כל הקונפליקטים הנוגעים לרכוש. לאחר קבלת הפנים הרחומה שלנו הם היו באים לקראתנו באהדה והיינו מוצאים פתרונות לכל השאלות הקשות.

 

 תוכלו לשמוע נוצרי אומר בתקופת שלום זו: לאחר השואה היינו מלאים באשמה. כמה מאיתנו ניסו למעשה להשמיד את העם היהודי. לכן היינו רוצים, שאתם תקבלו את הארץ המובטחת. לא חשבנו על תושבי הארץ הזו. לא חשבנו על הקונפליקט שיווצר.

וכשהקונפליקט נוצר, רק שמחנו לראות, שלא רק אנחנו יכולים להיות מפלצות, כי לשני הצדדים האחרים גם היתה את היכולת!

אבל כעת מספיק לכולנו ממשחק המפלצות, מהמשחק הטפשי "אנחנו הטובים ואתם הרעים". ולכן התאמצנו מאד למצוא את הדרך חזרה אל האנושיות ולמרבה השמחה מצאנו אותה. גילינו שרק כבוד והבנה הדדיים ושיתוף פעולה יכולים להוביל לשלום ולרווחה אמיתיים.

 

(אנשים יכולים להביע תודה על ידי כך שאיזכור ישועתם מוביל לקדושה)

 

לאחר שאנשים החלו לדבר על העבר, ישבו שלושת הקבוצות יחד כדי לפתור את הבעיות בהדברות. והם פתרו את השאלות השנויות במחלוקת אחת אחרי השנייה.

לאחר שהיו מרוצים מהפתרונות שמצאו הם החלו לחשוב, כיצד הם יכולים להביע את תודם עבור הכבוד ההדדי וההבנה ההדדית. הם רצו להראות שדרכם לשלום יכולה לשמש כדוגמא לדורות הבאים.

הם רצו ליצור אמצעי לזכרון, לא על מנת לזכור את אימת העבר אלא כדי ליצור מדריך לשלום לדורות הבאים.

 

בדרכם להערכה הדדית הם עשו התקדמות מרשימה לאחר שהחלו להמלך בדעתם על אביהם המשותף, אברהם – מכיוון שגם הוא עשה התקדמות גדולה וצעד מרשים ששינה את ההיסטוריה של העולם.

משום כך היה חייב אמצעי הזכרון שהם רצו ליצור להביע את המעבר של אברהם לאמונה באל אחד בניגוד לאבותיו הפוליתאיסטים.

הקונפליקט של העבר הקרוב התאפשר הודות לכך שתומכי כל דת החלו לראות בתומכי הדתות האחרות אויבים. איכשהו הם איבדו את השתייכותם לאל אחד של אברהם.איכשהו הם הצרו את עולמם ועל ידי כך יצרו תמונה שונה של אלוהים בראשם כדי לשרת את גאוותם.

אילו הם רצו להבטיח כעת את השלום, היה מוטל עליהם להסביר את כוונתם בצורה ברורה . כוונה שניתן להכפיפה לגדולה השלמה שאליה שייכת כל אחת משלושת הדתות. כל דת הובנה על ידי מרבית תומכיה, כך שהיא לא הכילה את הכל אלא רק אספקט מהשלם. הם היו חייבים לרדת מהבמה שעליה הם היו הגדולים ביותר, להשתחרר מהאילוזיה שרק עמם הצדק. הם היו חייבים להבטיח שכל הדורות הבאים מוגנים מסכנת המגלומניות ושהם יראו את האמת האמיתית, שבה הצדק יכול להיות עם האחרים כפי שהוא איתם.

 

משום כך היה חייב אמצעי הזכרון, שהם הצטרכו, להציג את כל השלם הגדול, שבו לכולם יש מקום. ובתוך השלם הם הצטרכו להציג איך כל דרך ביחד עם כל הגרסאות השונות שלה יכולה להוביל לאלוהים.

 

(החלק הראשון של אמצעי הזכרון כבר קיים)

 

ברוח זו הם הסתכלו על הנקודה המרכזית של הקונפליקט, על הדרישות הסותרות בנוגע לרכוש, על "חרם א'שריף", הר הבית, והם יכלו לראות בצורה הברורה ביותר שזהו המקום להקמת אנדרטת הזכרון. וחלק ממנה גבר היה קיים. לחלק זה היה קישור גם להתחלת וגם לסוף:

בסוף היה זה המקום ממנו עלה הנביא מוחמד לשמיים. לזכרו הקימו שם המוסלמים את כיפת הסלע.

בהתחלה היה זה המקום בו הקריב אברהם את קורבנו, לפי מסורת התנ"ך.

בעייני הנביא מוחמד אברהם הוא ארכיטיפ של מוסלמי – בגלל המוכנות שלו להקריב את החשוב לו ביותר, את בנו.

משום כך עומדת כיפת הסלע מנקודת מבט זו במקום הנכון ומשום כך חייבת כיפת הסלע לשמש כבסיס לאנדרטת הזכרון החדשה.

 

(היכן יוקם בית המקדש היהודי?)

 

זמן רב לפני בניית כיפת הסלע הכיל מקום זה בדיוק את הקדושה הגדולה ביותר בזמנו, את בית המקדש היהודי.פעמיים הוא נהרס, אבל בזמן בו אנו מבקרים, בשנת 2066, או לפי ספירת הזמן היהודית בשנת 5826, החלום הישן של בניית בית מקדש חדש עדיין חי ביהדות.

שני המקדשים הראשונים הוקמו במקום בו הקריב אברהם קורבן. לכן יוקם גם בית המקדש השלישי במקום זה. אבל בינתיים היה המקום תפוס על ידי כיפץ הסלע האיסלמית. כיצד יכולה הדילמה הזו להפתר ללא החיאה של הקונפליקט הישן?

 

המסורת היהודית מספרת שהמשיח יקים את בית המקדש החדש ולכן שלושת הדתות לא צריכות לדאוג להקמתו אבל מסורת זו גם אומרת שאנשים מכל העמים יעלו לירושלים כדי להוקיר את אלוהים ועל כך הם מהמרים. כיצד זה יכול להתרחש?

כאשר האויבים לשעבר, היהודים והפלסטינאים, ימצאו דרך לשלום כנגד כל הסיכויים, כאשר יהודים ופלסטינאים יוכלו לגשת את לב הקונפליקט ולמצוא פתרון לנקודה המרכזית של הריב בינהם, הדרישה הדו-צדדית לבעלות על הר הבית ועל כיפת הסלע, אז יקרה נס – ונס זה יהווה את ההשפעה, ההשפעה על כל האנשים שיבואו מכל העולם לראות את הנס הזה!

 

כאשר הם מסתכלים על הנס, יכולים הצדדים לשעבר במלחמה לראות באופן ברור שאלוהים בחר בדתות שונות. ככל הנראה בחר אלוהים שיהיו דרכים שונות לתקשר איתו ולהחיות את התקשורת עמו באופן רציף. וכעת הגיע הזמן שבו יכולים כל התומכים של כל אחת מהדרכים להתאחד ולא לאבד את דרכם. האנדרטה החדשה שלהם, הביטוי לאחדות שלהם, מוכרחה להכיל את כל האפשרויות. היא אמורה להבין את הדרך שלהם אבל גם את ההבדל שתי הדרכים האחרות ואת המשמעות ששלושת הדרכים מהוות את השלם. ואז לא תעמוד כיפת הסלע בדרכו של בית המקדש החדש. להפך, מכיוון שהוא עומד כבר במקום הנכון. הם לא יהיו חייבים לחלוק את המדינה! בית המקדש החדש של היהודים ימלא תפקיד מיוחד של אלוהים רק עבור עמו וימלא את המקום אותו הוא חייב לשמש: גבוה מעל כיפת הסלע.

אז יפתרו הדרישות הסותרות לבעלות על הקרקע!

 

(ואיך מתאימים לכך הנוצרים?)

 

לשלושת הצדדים קיים סימבול האחדות שאותו הם חיפשו. לסימבוך זה קיימים כבר שני קטבים: סימבול קדוש ויפה של המוסלמים והמקום הנכון לבית המקדש ליהודים. רק המקום בשביל הנוצרים חסר.

אך כפי שכל אחד יודע, המקום הזה בין שני הצדדים האחרים. מתוך כך התבקש המקום לנוצרים: הם יצטרכו לצייר צלב על המבנה השלם. הנוצרים יקימו את קדושתם על הקורה האמצעית של המבנה מתחת הפלטפורמה של בית המקדש היהודי. הציר האנכי של המבנה יסמל את "ישו הנוצרי", "בן האלוהים", תמצית האנושות. ציר זה יעבור מעומק הכאב של אברהם ועד לשמיים, לאלוהים – ובמקום זה הוא יכול אף להצביע על מקום עליית הנביא מוחמד לשמיים.

 

(האנדרטה מראה: אחדות מתאפשרת רק תחת רב-צדדיות)

 

על ידי כך יוצגו הדרישות הבסיסיות של שלושת הדתות האברהמיות במבנה ארכיטקטוני אחד. כל חלק היווה חלק מן השלם והראה על ידי כך שתומכיו מקבלים את מרות האלוהים, שיצר באופן גלוי דרכים שונות עבור האנשים המחפשים את הווייתם ועבור דרכם לשלום.

 

זכרו בבקשה, אתם נמצאים עימי בתקופה שבה הקונפליקט כבר נפתר.

כח הרוחניות והקראטיביות של האוניברסום העניק ברגע זה לעמו את סמל האחדות המושלם ברב-גוניות; וכעת הובילה רוח היצירה את הצדדים למימוש סמל זה והפיכתו לאנדרטה שתהווה מורה דרך לדורות הבאים ותנחה אותם לחיים בשלום. אנדרטה זו תזכיר להם באופן תמידי לחיות את חייהם, בהם אלוהים עומד מעל כל בני האדם.

 

ואתם, גברותיי ורבותיי, הינכם עדים כעת, כיצד מונהגת מחדש רוחניות בעולם שסבל מאגואסטיות גלובלית ומקומית. אתם יכולים לגלות כיצד תפסה רוחניות אמיתית זו את העולם  וכיצד היא משפיעה על כל עמי העולם לעלות לירושלים, כי כולם רוצים לחוות יחד עם היוצרים את האחדות.

 

כל הצדדים שהשתתפו בהתיעצויות על האנדרטה המשותפת החליטו פה אחד שהם מצאו את העיצוב הנכון מכיוון שהוא לא מקפח אף צד, הוא מייצג כל צד כמו המסורת ללא שינוי והוא מעשיר כל אחד מן הצדדים על ידי השלמה לשלם.

 

זכרו בבקשה, אתם נמצאים עימי בתקופה שבה הקונפליקט כבר נפתר, בערך 60 שנה קדימה בעתיד.

בעידן זה בניית המקדש של שלושת הדתות האברהמיות תסתיים ואתם יכולים לראות כיצד הוא כבר מושך אנשים מכל העולם...

 

(חזרה להווה עם מתנה מהעתיד)

 

וכעת בואו עימי לשלב הבא. אנחנו נמצאים בשלב האחרון של המסע שלנו: חזרו עימי אל ההווה...

אנחנו נמצאים בשנת 2006 או 5766 או 1426.

 

אוניית הזמן הביאה אתכם בשלום אל ההווה. אבל אתם לא חוזרים בידיים ריקות. הבאתם אתכם משהו מהעתיד: המודל לבית המקדש החדש, וזהו סוד, הוא הסיבה מדוע הדברים יכולים להתפתח כעת בכיוון חיובי.

נתנה בידיכם כעת ההזדמנות ליצור לילדיכם יתיד טוב יותר. העתיד הוא באחריותכם כעת.

המודל, שיכול להביא את השלום, שיחליף את האסון הקיים בברכה ושלום. ולכן:

 

(המבנה הארכיטקטוני של האחדות)

 

הביטו בבקשה על התאור האבסטרקטי של האנדרטה הסימבולית הזו: כפי שמייד תחושו, אנדרטה זו אינה נוקשה, אלא ניידת בכל רמותיה, כפי שהחיים ניידים....

 

 

 

 

 

 

על מנת לשנות את המציאות זקוקים האנשים למודל מוחשי.

מכיוון שיש לנו כעת את המודל הזה, יש לנו את הכרטיס של הדרך לשלום, "מפת הדרכים" האמיתית. אנו כבר יודעים על מה צריך לעבוד, כדי להיות אמיתיים מול אלוהים, שברא אותנו כאחים ואחיות. בואו נתחיל!

 

(מחיר השלום: האשליה שלנו וגדולתה הבלעדית)

 

כמובן שזה לא יהיה קל: לכבוד הדדי ולשלום יש מחיר, והמחיר הזה הוא גבוה. גבוה מדי, כפי שטוענים אחדים.

מחיר השלום הוא האשליה שלנו על גדולתה.

"הם ירצחו אותך, אם תנסה לקחת מהם את האשליה", נאמר לי פעם.

אני יודע שעבור המכורים לאשליות, השלום אינו מהווה פתרון.

האם תרצו לבנות את החיים היקרים שלכם על אשליה?

 

ולכן, גברותיי ורבותיי, עזרו לפרויקט זה בדרכו.

 

 

 

 

הסתכלו בבקשה על התגובות הבינלאומיות להצעה זו.